כרגיל, יבש פה. אין תנועה בחוץ, גם הטוסטוס המטרטר של מר גרון לא עבר היום. אפילו חדר האוכל, למרות הקישוטים וההכנות למסיבת הפורים שתתקיים מחר (בסימן המערב הפרוע), די שומם. אולי זה הגשם, אולי הטמפרמנט, ובכלל, מאז המקרה של אהרל'ה הכל חזר לשגרה. רוב החברים כדרכם מעדיפים להצטנף באשקובית ולפתור סודוקו, ולסירוגין להציץ מהחלון לראות אם משהו קורה.
טלפון.
היא: שמעת?
הוא: מה? מה?
היא: עפים טילים, היתה אזעקה ביישוב ליד...
הוא : לא שמעתי כלום, אני מקשיב להרצאה מאלפת על הפרשנות אקזיסטנציאלית בתחילת המאה, בהגותו של... את חייבת לשמוע...
היא: מה?
הוא: היו נפילות?
היא: טוב, עזוב.
מיד אחרי השיחה הגיע SMS מדידי הקב"ט. הוא אישר שהיו אזעקות, אבל לא אצלנו. ושאחת הייתה שווא. דידי תמיד מעדכן, גם כשלא צריך. לפעמים הוא ממציא. יש סברה במחנה שפעם הוא ראה עב"מ, ככה זה עם דידי, צריך לדעת מה לקחת ומה לנפות.
היום קיבל תפנית, יותר ראשים הביטו בחלון, ואפילו התחילה תנועה קלה של קלנועיות בחוץ. לאור ההתרחשות, החליטו החברים לנצל את הפוגת הגשמים ויצאו להתמנגל קצת במועדון לחבר. היו שם מיטב החברים מבית הדר, עטופים טוב טוב בבגדים חמים חומים עם משבצות, ממיטב האופנה שב"קח תן" ליד הכלבו. שלא יתקררו חס ושלום. היום נתנו במועדון הרצאה בליווי שקופיות על טיול באתיופיה - ביקור של שני חברים ותיקים שהחליטו לשבור את קופת החיסכון (או את דמי העזיבה, משהו כזה). החברים עשו עוד סיבוב תה עם ביסקוויטים, שמעו ברדיו שיש רגיעה והושגה הפסקת אש והחליטו לעבור בבית הילדים לאסוף את החברים בהתהוות (בכל זאת, אין להם עדיין זכות הצבעה, בעצם גם לחברי הקואופרטיב) ולחזור הביתה. בהחלט מדובר בשיא של היום.
החברים נכנסו הביתה, הפעילו את המקינטה וניסו לדמיין מה היו עושים אם היה כזה שקט גם ברצועה. מזל שהג'יהאד מייצר קצת עניין גם בחיי החברים.
מחר פורים, נשוב ונעדכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה