עוד שנה חלפה מאז העדכון האחרון ומאז שהצטרף לקומונה חבר צעיר ורענן.
ומה לא קרה מאז... סבסודים עלו וירדו, תרופות יצאו מהסל ושוב נכנסו, חברים יצאו לשליחות בחו"ל ולא חזרו, מזכירים התחלפו, עסקנים הזדקנו ואיך אומרים המים זורמים, אבל הפעם עם שעונים מובנים. כן, חברות וחברים, אנשי הסוציאל דמוקרט, הגיעו הימים שחבר צריך לתת דין וחשבון על כל שלוק מים שהוא שותה וכל פרח שהוא משקה, כי בתוך כל ליטר של נוזל החיים, מסתתר לו החיוב החודשי.
הפרטת המים גרמה לחברים לשאול שאלה קיומית ויסודית, השאולה ממחוזות התיאטרון השייקספירי - להשקות או לא להשקות? ואם להשקות, עם כמה ממטרות? ואם כבר ממטרות, יש חשש, שטיפות יקרות יתרססו להן באויר, היישר אל החלק הציבורי ואם ציבורי אז למה אני? לאט לאט הדשא המוריק של הכפר הפך לחום צהבהב - ובפרפרזה לחבר אחר שכבר לא איתנו, הדשא של השכן, כבר מזמן הפך לעניין של מה בכך, כי חום, זה הירוק החדש.
אבל בין טפטוף לזליגה, שהצטברו לשלולית מתחת לשעון המים החדש, את הזיכרון הקולקטיבי של השנה החולפת, ללא ספק תפס החבר גבר-עם, כשהחליט פה אחד - והכוונה כאן לפה אחד- בינו ובין עצמו, לצאת להרפתקה כלכלית חקלאית, על חשבון החבר ולפרוס לאורך הדרך המובילה אל המחנה, את שׁדרת חייו. מונומנט ייחודי, הכולל עשרות עצי זית מזן קורטינה, שלדידו, כך ניתן לשער, תציל את כולנו מסבל היום, מהשמש הקופחת, מתעתועי הזמן, מהחרדה הקיומית. שדרה, שתניף אותנו אל מחוזות חדשים, טובים יותר, אל על, אל עבר מבטו הנחוש של המנכ"ל.
בגלל העובדה שמדובר במימון של עשרות אלפי שקלים, שירדו בבוא העת מכיס החברים, פרויקטים מעין אלה ללא כל ספק, דורשים מצד החבר/יזם, נחישות ודרך וחניה פרטית על יד הדרך, שיהיה, וגם עץ לימון והרבה כריזמה וכישרון. עם יכולת וורבלית, יוצאת דופן ומרפקים ונחירות ומבטים וגערות, כי החבר גבר- עם, הוא לא רק חבר הוא כבר עם.
ואנחנו, בינתיים יושבים בינות גפנים ונהנים מ"גו גו-גא גא" של החבר המתהווה ומנסים לתרגל ולתרגם שוב ושוב, את שצופן לנו העתיד.כמה טוב שיש עכשיו שדרת עצים להביט בה לאורך הדרך הסלולה אל הבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה